כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שני, מאי 26, 2014

"כל פעם שאתה מרים את המצלמה,אתה מצלם את עצמך".



נינו הרמן - ניירות של צלם או Story Board על קיר / גיורא שלמי


את נינו אני זוכר עוד מהימים שהכרנו בשמו המלא, חנניה. מגיע בחברת האבא שמילא תפקיד נהג לנסיעות דחופות,ללשכת העיתונות בתל אביב, באותם הימים בסמטא קטנה מאחורי בית סוקולוב, עם צרור צילומים מודפסים הישר ממעבדת הצילום הביתית.
בימים אלה של צילום עיתונות צעיר ותחרותי אף אחד מאיתנו לא היה קשור למערכת עיתון באופן בלעדי.
מערכות העיתונים נהנו מתחרות זאת שסיפקה להם, מידי ערב, צילומים רבים של צלמים שונים, כל אחד שואף לדחוק את צילומי מתחריו ולראות את תמונתו מתנוססת על עמודיו של אחד מעיתוני הבוקר הרבים של אותה תקופה.
התמורה בעבור צילום מודפס הייתה מגוחכת אבל, הגאווה רבה ומעודדת תחרותיות אשר לא פעם באה לביטוי בנהיגה פרועה ובהדפסת צילומים זריזה.

נינו, אז עוד חנניה בשבילי, השתלב בקואליציות שונות של צלמים ששיתפו פעולה במיסוד קשר מחייב עם מערכת עיתון, קשר אשר הוציא את הצלמים המאוגדים מהתחרות על הכבישים ועודד במקומה תחרות איכותית של צילומים.
ההצטרפות של נינו ללשכת העיתונות הממשלתית, קיבע את מעמדו כצלם בנבחרת הלאומית של צלמי העיתונות.

דרכינו הצטלבו שנית כשחלקנו כיסא של עורך צילומים בעמודי החדשות של מעריב. משרה המחייבת יכולות שיפוט והערכת צילומים של אחרים. אוצר צילום של גלריה רחבת תפוצה, העוסק בפוליטיקה פנימית של שיקולי עיתון מסחרי.

ואז היה נתק מצילום והתעסקות בקולנוע אישי, אולי כצורת ריפוי עצמי מתהפוכות חיים דרמטיות וכואבות, אבל, פרידות, התבגרות. ובמקביל, פרקים של חניכה ולימוד, שיכלול של התבוננות ייחודית של 180 מעלות - פנים וחוץ. 
 שרון רש"בן ": בתערוכה המעניינת של Nino Herman, תיאר אותו  גיורא שלמי  כ״צלם קרדיאולוגי״,
כזה שמצלם מן הלב ומכיוון שכך כל כך מצליח לגעת. אכן, נוגע.    
צילום : אלישע טל 
חזרתי לעקוב אחרי נינו כשהחל להעלות תערוכות יחיד המציגות את ראייתו העכשווית, תערוכות בחללים אלטרנטיביים הסמוכים לנושאי הצילום שלו או בחללים המתפקדים כמבוא, כסוג של סרט מקדים להמשך הצפייה.
אני הסתפקתי, תמיד, בתערוכה של נינו ולפעמים חזרתי לראותה פעם נוספת, כמו לחזור לסרט אהוב שהשאיר רושם ומצריך התבוננות חוזרת.

בוודאי שגם נינו חוזר עוד ועוד לדמויות המצולמות ולמקומות המהווים אתרי צילום בסרט של חייו.
הבנתי והזדהיתי עם אמרתו של מיכאלקוב, "כל פעם שאתה מרים את המצלמה,, אתה מצלם את עצמך".
כך אני רואה את נינו, מצלם תמיד ב 180 מעלות, את מושא צילומיו הנקלט על חישן מצלמתו ואת רוחו / אופיו, המרחף כבמראה ממול.

הבחירה בעדשות רחבות זווית, מחייבת קרבה וחדירה לחלל אינטימי של המצולמים, קרבה שלא משאירה ספק לגבי קבלתו על ידי המצולמים ולשיתוף פעולה מצידם, נינו מציין את השפעתו של הנרי קרטייה ברסנס, מאבני הפינה של צילום העיתונות העכשווי, התיעודי חברתי.
ברסנס נוהג כצייד הקרב על הנושא ומפתיעו בצילומי חתף זריזים או כצייד האורב לנושא המתקרב ומבצע בו זממו בעיתוי מושלם. אין כך אצל נינו, המזמין את עצמו, בקסם רב, במבט אוהד וחם ומשאיר פתח לסרב לצילום לפני מעשה או לאחריו.

נינו חוזר ושב לאותה טריטוריה כמי שיודע שכל פעם יגלה פנים חדשות, יחווה מפגשים בין דמויות מקומיות, כסקרן לבחון שינויים וגבולות של פרט וחברה ואולי חזרה זאת היא חזרה לחיק חם שמוכן להכיל אותו ואת נכוחות המצלמה, חיק של דור צעיר.

הרהרתי ולא שיתפתי את נינו. הרי שכונות הדרום בתל אביב מאכלסות בשנים האחרונות דור של אנשים צעירים, יצירתיים המחפשים קרבה לאנשים שכמותם ולחיי קהילה צעירה. ראיתי בעיני רוחי את בנו שאיננו, שחונך לאמנות ויצירה ואותו לא הכרתי, שותף בקהילה שאימצה את נינו כמתעד, שמקבלת אותו כמבוגר אחראי. 


: Giora Salmi " נינו, תודה על התערוכה, המאד מיוחדת, ועל ההזדמנות שנתת לי לשתף את רחשי לבי עם אורחך.
ממליץ בחום לעשות את הדרך לקיבוץ נען, להיחשף לאיש החושף את עצמו באהבה.
והרי בצילומי האישים המשתתפים בתערוכה, צילומי השחור / לבן שנעשו מתוקף תפקידו כצלם ממלכתי, מתקיימים יחסים הפוכים. הוא הצלם הצעיר והם המבוגרים האחראים. נשיאים, ראשי ממשלה, מפקדי צבא וכולם משתפים עימו פעולה.
 האם רק מתוקף תפקידם הרשמי, המחייב אותם כעושי היסטוריה, האם הבחינו בצלם הצעיר העושה מלאכתו?
אין לי צל ספק שלא ניתן היה להתייחס לנינו, הצלם, כאל זבוב על קיר.
בתמונותיו ניתן לחוש בקרבתו למושא הצילום ולמוכנות לשיתוף הפעולה. נראה כאילו ישבו וסיכמו מראש, ראשי מדינה וצלם של המדינה, מה תפקידו של כל אחד מהם בסצנה. אני, שלא הייתי נוכח, מדמיין את חבריו הצלמים ואנשי הטלוויזיה, לוחמים על מיקומם מנסים לשפר עמדות צילום ו...מאפשרים לנינו לעמוד לפניהם, נזהרים, ללא צידוק, מפגיע בו בגלל נכותו , ללא צידוק מכיוון שאת מקומו בחזית קיבל בזכות מי שבתוכו ולא בגלל מחלת ילדות שפגעה בו פיזית.

אני מתבונן בצילומי האישים ומהרהר כמה כבוד יש בם. כבוד עצמי של צלם שמחזיק בידו עצמה תקשורתית מכבדת.
ומהצד האחר, כבוד לעושה במלאכתו, לצלם לו הם רוכשים אמון הבטוחים שלא יפגע בכבודם.
אני יכול לדמיין את ראש הממשלה לשעבר, מנחם בגין, מורה לאנשי הביטחון להניח לנינו ולאפשר לו לצלמו בצאתו מאשפוז. כך גם שמעון פרס שאפשר לנינו לצלמו שוחה כדג במים.
 גניפר בלוך :  "תערוכה מורכבת המחברת תקופות חיים שונות
 ונותנת להבין את מה שעבר נינו בתור צלם, ולהבין איזה אדם הוא הצלם הזה."


אני מתבונן בצילומי העיתונות ומהרהר כמה כוחות נפש צריך כדי להתמודד עם המגבלות הפיזית אותה נושא נינו. כוחות נפש המחזקות גוף שביר החנוט בחליפה בארמון נשיא מצריים או בתרגיל צבאי ברמת הגולן.
צילומים אחרים בתערוכה מעידים על ביטוי לירי, יכולת מוכחת בכתיבתו של נינו. צילומים אלה מהווים, בעיני, דו שיח עם ענק צילום שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים בפראג – יוסף סודק. צלם נכה שאיבד את ידו במלחמת העולם הראשונה ומצלם את חלון הסטודיו שלו, את החפצים שעל החלון ואת המראה הניבט מהחלון. כך נינו המציין את נקודת המבט הפרטית, חלון הבית, החצר, הדרך אל הבית והמראות הנקרים בדרך.

עיצוב: דורית קופיט

עיצוב: דורית קופיט

תערוכה זאת, בקיבוץ נען, מצטיירת בעיני כלוח נעיץ של קולנוען, האוסף חמרים והערות לסרט הבא.
אני יכול לדמיין את נינו שולף ממגירותיו תמונות ומסמכים של סבא הרמן, של הוריו, ילדיו, תעודות מעברו, צילומים מתחנות חשובות בחייו, לצד צילומים נבחרים משנותיו האחרונות כצלם משוטט ובוחן.
שולף ונועץ על לוח כתמונות המשמשות הכנה לצילומי סרט, סטורי בורד. Story Board
        אופן התליה של התמונות, נעיצתן לקיר תוך שבירת פורמאליות של צילום, פורמאליות של גדלים,
 יישור, רצף רעיוני / צורני , מחזקים את הדימוי של צלם העושה פסק זמן ביצירתו ובוחן אותה במבט של קולנוען,
מבט המאפשר לצופה הזדהות והצטרפות לעולמו הפנימי של נינו, עולמו של הבוחן הפועל מתוך קרביה של החברה.


Dan Haimovich:"  איזה כף - שמח בשבילך"  
 צילום אלישע טל 


Littal Shemer Haim :" בפתיחת התערוכה של נינו הרמן... באתי בריצה, תבואו גם לקיבוץ נען".
צילום : אלישע טל



שירה נכדתי האהובה יש ביננו קשר מופלא,שמחת מפגש,סקרנות ,אהבה גדולה
מאד אוהבים לדפדף יחד בספרי ילדים ובתמונות חיים על צגי המחשב ניירות של צלם ,שמחה גדולה מאד שהיא בחיים שלנו.
ושירה וזה כל כך מופלא לתינוקת בת שנה + כמו אומרת לנו, חשוב לי שתדעו שגם אני שמחה שאתם בחיים שלי .
צילם: אורן יבנין


גיורא שלמי.
צלם פעיל בעיתונות משנות השישים, מנהל שותף בסוכנות לצילום, עורך צילום ב"מעריב" ,
מלמד במרכז החינוך לאמנות של מוזיאון תל-אביב משנת 1991,
מרצה במחלקה לצילום מכללת בית ברל בית- ספר לאמנויות בשנים 1997 – 1996,
מלמד צילום בתיכון עירוני א' לאמנות, תל-אביב.
מקים ומנהל של "המדרשה לצילום גיאוגרפי".
זוכה בתואר "מורה דרך בצילום" 2007 של המגאזין "זמן דיגיטאלי"
 מנחה סדנאות צילום בארץ ובחו"ל.

התערוכה פתוחה ביום שישי בין בין 19.00-21.00
ובכל ימות השבוע  בין 10.00 ל20.00  בתיאום מראש.
טל :  0523371067
שיח גלריה יתקיים ב19 ליוני  בשעה 20.00 במועדון /גלריה בקבוץ נען .
התערוכה תינעל ב 11/7

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com