" קרואות" - "יוצרות יחד ולחוד סביב ובתוך המילים".

בימים ההם שצילמתי עבור "ימים ולילות " מוסף השבת של "מעריב" בימיו הטובים .
 התלוויתי למיטב הכותבים -כתבות לשבת.
 משה דור, יגאל לב , לוי יצחק  הירושלמי , יעקב ארז , ועוד.
 עכשיו  נזכר ככה פתאם סביב הכתיבה לפוסט זה
 לרגע רציתי שמישהו אחר יכתוב,   מרגיש שכמו לרגע הפקעתי כוח
 ונזכרתי בשמחה שלא סתם בראתי כאן מרחב בבלוג הזה
של צילום וכתיבה והוצאה לאור  ודיאלוג מתמשך עם קהל שאוהב
אז הנה עוד סיפור משבוע מופלא שהיה .
המשלב כתוב של יחד עם מי טל  .

פגשתי אותן בגן הקסום של קרית ספר הקריאו שירים מתוך מחברת , טלפון,

שירים שתפרו ממילים  גזורות מתוך ספרים אקרעים.

 .." טיול צדדי ,  מחדיר בך תחושה שאת קיימת ...,ככה מודבקות להן מילים

במחברת של מיכל אושר  , קולאז של מילים  שאספה והיו לשיר .

צילמתי  אותן בשמחה  גדולה חג  סביבן  במעגלים על הדשא , מחפש להעביר את היופי  שנגלה לעיני  בתוך המעגל הקטן  פנים חדשות , אנרגיות של השראה , הכרות של רגע ומי טל בדרכה המייטיבה  עוזרת לי להתמצא במרחב כותבת נותנת בהן סימנים:

   נועה הלחמי=ורוד , מיכל אושר= שמלה , נעמה למברג=חצאית   איה אליה =גופיה אפורה רומן פילקובסקי+לבן .

מי טל עצמה = מכנסיים וחולצה כחולים .

במעגל מתקיים משהו שבין קודש לחול כמו שעת המפגש עצמה בין הערביים של קיץ תל אביבי  

 עומס חום שמפנה עצמו לטובת ערב קסום .

שמחתי מאד להזדמנות הזו להזמנה הזו לבוא למפגש  יצירה שכזה . 

תודה . 

 אח"כ מי טל תוסיף כמה פרטים על החבורה המופלאה הזו.

"נפגשנו במסלול לכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב

כולנו קוראות שירה כולנו כותבות שירה

במשך למעלה משנה אנחנו מתראות באופן תדיר

ויוצרות יחד ולחוד סביב ובתוך המילים

מעלות פרויקטים שונים של כתיבה שיתופית

ובעיקר נמצאות בדיאלוג אינטנסיבי עם הטקסטים שלנו

אנחנו שש משוררות והשם שלנו כקבוצה ספרותית הוא "קרואות"

למרות שיש בן אחד, חשוב היה לי מההתחלה להתייחס אלינו בלשון נקבה וכרבות -

המילה מחוללת אותנו

במפגש אליו אתה הגעת נהנו מאווירת פארק קריית-ספר בערב קיץ

הקראנו שירים חדשים שלנו

ודיברנו על אתר שאנו בונות לשיתוף בחומרים שלנו".

איה אליה :  "קצת יותר משנה שאנחנו - "קרואות" נפגשות. חמש ובנות ורומאן אחד שמבקשות לייצר מרחב של משחק, של גירוי ודיאלוג על הכתיבה. כולנו בנותיה של מסורת המשורר הבודד, המיוסר, היושב בחדרו המוצלל ומבקש מהבריאה לדבר דרכו. כבכול התבגרות, גם אנחנו מבקשות לשחזר ולהשתלב במסורת מתוכה אנו צומחות אך גם להמציא אותה מחדש. שולחן הכתיבה התרחב, כסאות מצטופפים מסעד למסעד - רק עכשיו, אחרי שנה ו של נשימה משותפת אפשר להתחיל ולהרגיש את היחד שנכתב. נינו היה המבקר הראשון בחדר האינטימי שלנו. הוא הסתובב סביבנו כרוח מרחפת מאווררת, משתתפת אך בלתי-מפרה. אלו התמונות שצילם, ואלו אנחנו: קוראות, מקשקשות, מדביקות, מגרדות זו את זו בקצות אצבעות כותבות, מתכוננות לשמוע."

נינו:" תודה איה יקר כל כך שמח שאיפשרתן לי להכנס למרחב היחד שלכן הנבנה.
האמון והתמסרות ממש לא מובנות מאליהן .
 שבת שלום .